יחסי האכלה לקויים מתארים אינטראקציה לא תקינה בין הורה לילד סביב האכילה, ויכולים להתפתח בכל גיל – בינקות, בגיל הרך ואף בילדות המאוחרת. מערכת היחסים סביב האוכל מושפעת הן מהתנהגות הילד והן מהגישה של ההורה כלפי האכילה, ולעיתים נבנית דינמיקה לא נכונה הפוגעת באיכות החיים של המטפל והילד.
יחסי האכלה לקויים לעיתים נובעים ממקור רגשי של ההורה – חרדה סביב תזונת הילד, תפיסות נוקשות לגבי מה וכמה "צריך" לאכול, או ניסיון לפצות על חוסר שליטה בתחומים אחרים. במקרים אחרים, מקור הקושי הוא בתגובה לאכילה בררנית הנפוצה בפעוטות על הספקטרום או רקע רפואי אחר כמו רפלוקס, קושי בבליעה, אלרגיה למזון הגורם לפעוט לסרב לאכול. הסירוב, בתורו, מגביר את החרדה של ההורה ומוביל להתנהגויות של שכנוע, שוחד או כפייה, שמחריפות את הבעיה.
יחסי האכלה לקויים עלולים להיות גורם עצמאי לסירוב אכילה, גם בהיעדר בעיה רפואית מובהקת. ילד שחווה אכילה כמאבק, או כתחום שאין לו בו שליטה – עלול לפתח התנגדות מתמשכת. לאורך זמן, יחסים אלו עלולים לפגוע באכילה התקינה, בהתפתחות, במצב התזונתי ובתחושת הביטחון של הילד סביב אוכל.
התערבות מוקדמת, הכוללת הדרכה הורית ותמיכה תזונתית ורגשית, חשובה לשיקום הקשר החיובי סביב האכילה ולמניעת פגיעה ארוכת טווח.